גלבנד נ' החב' של עמית לשיווק בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפני תובענה אשר עילתה בהסכם שכירות מיום 16.2.2005 (להלן : "ההסכם").

2.התובעת השכירה לנתבעת 2 (להלן : "הנתבעת") דירת מגורים אשר בשטח המוצמד אליה בריכת שחיה. תקופת השכירות על פי ההסכם היתה מיום 1.3.2005 עד יום 30.6.2006.

3.כבטוחה במסגרת ההסכם ניתן שיק של הנתבעת 1, ע"ס 42,000 ש"ח.

4.בתחילה הוגשה הבקשה לביצוע השיק על סך 15,000 ש"ח, והוגשה בקשה לביצוע שיק נוסף ע"ס 3,500 ש"ח אשר התובעת חזרה בה ממנה. כתב התביעה המתוקן הינו על סך 42,000 ש"ח, וענינו שני השיקים.

5.אין מחלוקת כי החזקה בדירה הושבה לתובעת באמצעות בתה. אין מחלוקת גם על העובדה כי במעמד מסירת החזקה חתמה בתה של התובעת הגב' גינה שבו על מסמך לפיו שיק הביטחון יוחזר לנתבעת בדואר, כי הנתבעת לא תיתבע בגין כל נזק שהתובעת "חושבת שנגרם לדירה", לא יעשה שימוש בשיק הביטחון, וכי אין לגב' שבו כל טענות כלפי התובעת בגין החזרת הדירה. עוד צויין כי הנתבעת משאירה בדירה מנעול חשמלי למרפסת עבור אי צביעת הדירה ותיקון ארון מטבח.

התובעת טוענת כי מסירת החזקה היתה בתאריך 3.7.2006 ואילו הנתבעת טוענת כי היה זה בתאריך 2.7.2006. המסמך אשר אין מחלוקת כי נחתם במעמד מסירת החזקה נושא תאריך 2.7.06. אין בידי התובעת כל ראיה לסתור תאריך זה במסמך החתום על ידי בתה, ויש לקבוע כי זהו מועד מסירת החזקה.

6.התביעה מורכבת מחמישה רכיבים כמפורט להלן :

א.דמי שכירות לחודשים 7-8/2006 בסל 10,560 ש"ח (לפי 1,200 $ לחודש).

ב.תיקונים בבית והשבתו למצב שמיש – כ – 5,000 ש"ח (כך כלשון כתב התביעה).

ג.תיקוני נזקים בבריכה – 28,000 ש"ח.

ד.איחור במסירה – 440 ש"ח.

ה.נסיעות לאילת לצורך השכרת הנכס והטיפול בו – 2,500 ש"ח.

7.נטען כי כאשר הגיעה התובעת לדירה לאחר פינויה התברר לה כי הדירה לא סוידה, נגרם נזק לארונות המטבח, משקופים שבורים, חלונות מיוחדים של הבריכה מנותצים, והמצב התברואתי של הבריכה "מתחת לכל ביקורת".

כן נטען כי הנתבעת לא שילמה את דמי השכירות עבור חודש יוני 2006, אך טענה זו נזנחה.

8.לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את העדויות והראיות ועיינתי בכתבי הטענות והסיכומים באתי למסקנה כי יש לדחות את התובענה על כל רכיביה. מסקנתי זו מבוססת על האמון אשר אני נותן בעדותה של הנתבעת, על ספקות שעולים מעדות התובעת, ועל היעדר ראיות של ממש מצד התובעת להוכחת מי מהנזקים הנטענים על ידה.

9.לטענת התובעת הנתבעת הודיעה לה כי מאחר ואין לה דיור חלופי אין בכוונתה לפנות את הדירה במועד (30.6.2006) אלא בתאריך 1.9.2006, וכי מאחר ובקיץ ניתן להשכיר את הדירה על בסיס שבועי, מסרה היא לנתבעת כי בחודשים יולי אוגוסט יעמוד שכר הדירה על סך 1,200 $ לחודש (במקום 3,500 ש"ח לפי ההסכם). לטענתה, הנתבעת סירבה לאפשר כניסת שוכרים חלופיים לדירה, ולאחר הודעות על סירוב לפנות את הדירה, הודיעה הנתבעת במפתיע כי ביום 2.7.2006 בכוונתה לפנות את הדירה. נטען כי בשל התנהלותה חסרת תום הלב של הנתבעת, עלה בידי התובעת להשכיר את הדירה רק בחודש אוקטובר 2006, והמשמעות הכספית היא הפסד דמי שכירות בסך 10,560 ש"ח שהם 1,200 $ לחודש.

10.לטענת הנתבעת היא ניהלה מו"מ עם התובעת להארכת השכירות עד ליום 1.8.2010, אולם לבסוף הודיעה במכתב לב"כ התובעת כי תפנה את המושכר בתום תקופת השכירות, ומאחר והתובעת ובני משפחתה מתגוררים בירושלים ושומרים שבת נקבעה מסירת הדירה ליום א' 2.7.2006.

11.התובעת צירפה תכתובת אשר לטענתה יש בה כדי לתמוך בגירסתה. עיון בתכתובת זו דווקא סותר את גירסת התובעת. לא משתמע מהתכתובת "איום" כטענת התובעת, אלא נראה כי אכן מדובר במו"מ, במהלכו הנתבעת כותבת כי בהמשך לשיחתן, במידה והיא לא תפנה את הדירה במועד ותרצה להישאר חודש נוסף, היא תשלם סכום של 1,200 ש"ח. מסמך מודפס ברוח זו שלחה התובעת לנתבעת לחתימתה, כאשר נכתב בו "במידה והינך מעוניינת להמשיך ולגור בדירה עלייך להפקיד לחשבון בנק שלי את הסכום הנ"ל עד ה – 2 יולי 2006" וכי על הנתבעת לפנות את הדירה עד 31.7.2006.

12.מתכתובת קודמת ניתן לראות הודעה של הנתבעת לב"כ התובעת עוד מתאריך 16.5.2006 כי היא מפנה את הדירה בתאריך 30.6.2010.